<h1>כל בו הלכ' תשעה באב סימן ס"ב</h1>
<h2>דף עח.</h2>
ואסור להושיט אצבעו במים בט' באב, כמו ביום הכפורים. והטעם, משום אבלות. ואף על פי שאבל (אסור) [מותר] לרחוץ פניו ידיו ורגליו בצונן, בט' באב אסור. ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, רוחץ כדרכו. וגם כשיוצא מבית הכסא מנקה ידיו לתפלה. וכן נמי מפה שרויה במים ועשויה כמין כלים נגובים, מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש. ושומרי פירות עוברין עד צוארם במים ואינן חוששין. ומכל מקום כל רחיצה שהיא לשם הנאה (אסור) [אסורה] כל היום, בין רחיצת כל גופו, ופניו ידו ורגליו.
ומי שמיקל לרחוץ מן המנחה ולמעלה רגליו במפה או בשום מקום, עובר על דברי חכמים. אך מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום ט' באב. והזקנים הראשונים הנהיגו זה, ולטובה נתכוונו. ועשו סמך לדבר על מה שאמרו באגדה כי המשיח נולד ביום ט' באב. וכמו שעשינו זכר לחורבן ולאבלות, כן צריך לעשות זכר לגואל ולמנחם, כדי שלא יתייאשו מן הגאולה. וזה האות לא הוצרך רק לנשים ולכיוצא בהן, שהן חלושי כח, אבל אנו כולנו מאמינים ובטוחים בנחמות הכתובות שנויות ומשולשות בספרי הנביאים. אך הנשים שאינן יודעות ספר צריכות חזוק.
